לפני ארבע שנים אישתי ואני עברנו לגור ביחד. 
ישבנו על הספה בסלון, זוג צעיר ואוהב, שמחפש איך לממש את אהבתו ולהרחיב את המשפחה.
כיוון שהרגשנו שזה עדיין מוקדם להביא ילד לעולם, החלטנו לאמץ כלב. אישתי שלחה לי פוסט, עם תמונה של קים, באחת הקבוצות לאימוץ כלבים בפייסבוק ואני ישר השבתי "זאת הילדה שלנו! הולכים עכשיו לאמץ".
נכנסו לאוטו ובדרכנו להביא את קים עצרנו בחנות לבע"ח וקנינו את כל החנות מההתרגשות. ואז סוף סוף הגענו לנקודת המפגש וראינו אישה מחזיקה את קים בידיים.  גורה קטנה ומפוחדת שננטשה ברחוב. גורה קטנה שרק נולדה וכבר מצאה את עצמה בקרטון עוברת לילות קשים של גשמים ברחוב. בדרכנו הביתה יחד עם קים הינו בהלם. בדיעבד הרגשנו כמו שחזרנו עם מיכאל משה הבן שלנו הביתה בפעם הראשונה מביה"ח - לא מבינים מה עושים ואיך עושים. אבל ידענו שיש רק דבר אחד שיש לנו וזאת אהבה להעניק. בלב שלנו יש אהבה אינסופית שרק מחפשת את הדרך לבטא את עצמה.

​

 קים היא הילדה הראשונה שהפכה אותנו למשפחה.

 צאו לאמץ כלב! אין לכם מושג מה זה יעשה בשבילו ובעיקר בשבילכם.